שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' בן שושן ואח' - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 27/11/2011 בין רכב בבעלות התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע 1 שהינו בבעלות הנתבעת-2 (להלן: "רכב הנתבעים").

נהג התובעת העיד, כי עמד בפקק בכביש דו סטרי, לפתע הגיח רכב שעקף מספר כלי רכב מאחור ובשביל להימנע מתאונה התפרץ לתוך הרכב שלו והוא עצמו פגע בו תוך כדי גלישה בצד השמאלי אחורי של הרכב. בחקירה הנגדית שב וטען נהג התובעת, כי רכב הנתבעים נכנס במהירות לתוך טור המכוניות. נהג התובעת לא ידע לומר איזה מרחק שמר מהרכב שלפניו אולם טען, כי היה מרחק סביר ולפעמים נוצר איזשהו פער ומכונית הנתבעים נכנסה פנימה.

הנתבע העיד, כי במהלך נסיעה בטור פגע רכב התובעת ברכבו מאחור, הנתבע טען, כי אכן עקף את רכב התובעת אולם, כבר במקום הסביר לנהג התובעת שאין קשר בין העקיפה לבין התאונה, שכן העקיפה הייתה מספר שניות לפני כן והם המשיכו להתנהל בטור מכוניות לכיוון הצומת. העד טען, כי רכב התובעת פגע בצד רכבו מאחור, בעוצמה חלשה לא בזמן שעקף או חתך.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית ומשכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר ששקלתי את עדויות הנהגים שנשמעו לפני ואת מיקומי הנזק בכלי הרכב כפי שתוארו על ידי הצדדים ונראו בתמונות שצורפו לחוות דעת שמאי התובעת – ברכב התובעת בצד ימין של לוחית הרישוי וברכב הנתבעים בצד השמאלי אחורי (בהתאם לעדות נהג התובעת ונהג הנתבעים כאחד שהעיד שהפגיעה הייתה בצד רכבו) – ניתן לקבוע כי הפגיעה הייתה כאשר רכב הנתבעים נמצא בזוית מסויימת בנתיב ולא במהלך נסיעה ישרה בנתיב ובכך יש תימוכין לגרסת נהג התובעת, כי התאונה ארעה במהלך חזרת רכב הנתבעים מן העקיפה שביצע.

אכן, ביצוע עקיפה הוא מהלך חוקי במקום שהדבר אפשרי מבחינת סימוני הדרך, אך נהג אמור לצאת לעקיפה רק במקום שהוא בטוח שהוא יכול להשלים אותה בבטחה ומקום שמתווה הדרך מאפשר זאת. מעדות שני הנהגים עולה, כי מדובר בכביש בו יש עומס והתנועה מתנהלת באיטיות בשל הצומת הסמוכה, נהג הנתבעים בא לידי מסקנה שנהג התובעת "ישנוני", כך בדבריו ומשכך יצא לעקיפה במקום שבו יש עומס ושעשוי להתעורר קושי להשתלב עת יבקש לשוב לנתיב נסיעתו, כפי שאכן ארע.

אדגיש, כי אני מאמינה לנהג התובעת שהתאונה ארעה מייד לאחר ההשתלבות בעקבות העקיפה ולא בעת נסיעה רגילה בנתיב, עדות זו משתלבת, כאמור, עם הנזקים בכלי הרכב.

בנסיבות אלה, כאשר הסיכון שלקח הנתבע התממש, הרי שעיקר האחריות לתאונה מוטלת עליו. יחד עם זאת, שעה שהפגיעה היא בעיקרה בחלק האחורי של רכב הנתבעים, משמע רכב הנתבעים השתלב כמעט במלואו בנתיב, ניתן להניח שתשומת לב יתירה של נהג התובעת יכולה הייתה למנוע את התאונה או לצמצמם את תוצאותיה, בנסיבות אלה אני סבורה שיש לו אשם תורם של 30% להתרחשות התאונה.

התובעת הגישה מסמכים וחוות דעת שמאי שלא נסתרו, על פיהם נגרם לרכב התובעת נזק בסכום של 4,432 ₪ וכן התובעת נשאה בשכ"ט שמאי בסכום של 517 ₪ - בסה"כ 4949 ₪ - התובעת זכאית ל- 70% מסכום זה – דהיינו 3464 ש"ח בצירוף הצמדה מיום התשלום.

התובעת תבעה עוד ימי עמידה, אך נזק זה לא הוכח.

כן זכאית התובעת לשכר העד כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בסכום של 1,250 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: